היום ט"ו בשבט, חג שמסמל התחלה, התחדשות וצמיחה בטבע. זו הזדמנות עבורנו להסתכל על עצמנו ולחשוב איפה הצמיחה וההתחדשות שלנו בחיים..

אני אוהבת שיש סמליות בכל מיני דברים שאני עושה– שיהיה איזה חיבור מבחינת המועד בשנה, זה מעצים בעיניי את החוויה וגם עוזר לי לזכור:). למשל, את האתר העליתי ב 1.1.17, את הבלוג העליתי בסופשבוע שבו מציינים את ט"ו בשבט.

אז הנה, הפוסט השני בבלוג החדש יוצא לו לדרך ואני מלאת סקרנות וציפייה לקראת הדרך החדשה, המהנה והמרתקת הזו ויחד עם זאת יש גם קצת חששות. למה חששות? כי זה דיי מלחיץ לכתוב ולהפיץ ברבים מחשבות, רעיונות והגיגים.

מתחילה.

לא פעם מדמים את האדם לעץ בשירים, במקורות ("בן אדם כעץ שתול על מים", "כי האדם עץ השדה"). לפניי כמה שנים אחת מחברותיי הטובות שהייתה אז בוועד מורים בביה"ס כתבה על הלוח לכבוד ט"ו בשבט כמה עצות של עץ. מאז זה פשוט נשאר לי בזיכרון והשנה במקרה קיבלתי את אותן עצות גם בוואטסאפ. שמחה לשתף כאן את העצות וממליצה בחום לאמץ אותן.

כמה עצות של עץ:

• תעמדו זקוף

• תשתו הרבה מים

• תפרגנו לאחרים עם הצל שלכם

• תהיו מחוברים לשורשים שלכם

• תיהנו מהנוף

• תתחברו ליופי הטבעי שלכם

תכננתי ללמד בכיתה ו' את "שירת העשבים" לכבוד ט"ו בשבט אבל כל צעד שעשיתי לעבר הכיתה החזיר אותי למציאות - התלמידים אחרי הפסקה, אחרי קבלת תעודות ו.. אני מלמדת אותם כבר שנה שישית, אני מכירה אותם ואני יודעת מה הולך לקרות אם אני לא משנה תוך 3..2..1..0

זהו. נכנסתי לכיתה. (הברקה? פרץ של יצירתיות? זה הזמן שלכן להגיע!)

נעמדתי ליד הלוח וחיכיתי לשקט. הוא לא איחר להגיע והתחלתי.

על הלוח כתבתי כבר אתמול בצהריים את העצות של העץ, כדי שכשהתלמידים יקראו אותן כשהם נכנסים לכיתה.

עברנו ביחד על העצות – אחת אחר השנייה, הסברנו, נתנו דוגמאות, דיברנו על החשיבות של העצות הללו וזה רק חידד את ההבנה למה בעצם שווה לנו וכדאי לנו להקשיב לעץ. מעצה לעצה שמתי לב שקורה משהו בכיתה – הקשבה, מיקוד, שיתוף, הבעת עניין, עיניים סקרניות לדעת מה העצה הבאה ומה נבין ממנה.

הבנו שמי שעומד זקוף יש לו בטחון, הוא ערני יותר, גאה בעצמו, יודע לאן מועדות פניו ושמי ששותה הרבה מים – בריא יותר וגם העור שלו מבריק וזוהר.

הבנו שמי שלא יודע לפרגן בסוף נשאר עם עצמו והזכרנו לעצמנו את החשיבות של החיבור של כל אחד לעצמו (לערכים, לאמת, לאישיות, למטרות, לשאיפות) את החשיבות של "כבד את אביך ואת אמך" ושעם שלא יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.

הבנו שאנחנו כל הזמן הולכים במסלול, בדרך שלפעמים היא זורחת ומחייכת ולפעמים גם גשומה וזועפת, היא יודעת להיות חיננית וצבעונית וגם חמורת סבר אבל היופי זה ליהנות ממנה. הדרך חשובה לא פחות (אם לא יותר) מהמטרה.

הבנו שלכל אחד ואחת יש יופי פנימי ואדם יפה הוא כזה שבאמת אוהב את עצמו ואת מי שהוא. היופי האמיתי מגיע מבפנים, מאיר את הבחוץ ומעצים אותו.

המשימה לשיעור הבא הייתה שכל אחד ואחת יכינו את העצות של העץ הכי יפה ומושקע שהם יכולים (סימנייה, מגנט על המקרר, תמונה), כאילו הם מכינים את זה לעצמם ובשיעור הבא נערוך הגרלה ונעניק את מה שהכנו לחבר/ה שיצאו לנו בהגרלה ונאמר להם משהו אחד שאנחנו מעריכים בהם.

(אגב, אני מזמינה אתכם ליהנות מרגע של יצירתיות, לשים מוזיקה שאתם אוהבים ולהכין אחד כזה למישהו/מישהי שאתם אוהבים).

איך זה בדיוק קשור למוזיקה??

נכון, השיעור לא עסק במוזיקה בכלל. זה היה שיעור מיוחד, יוצא דופן שיותר עונה על המאפיינים של שיעור חינוך. אבל! החיבור למוזיקה הוא בכך שהזמנתי אותם כאשר הם מכינים את העצות של העץ – להאזין למוזיקה שהם אוהבים ובשבוע הבא, השיעור יתמקד בשיר "רואים רחוק רואים שקוף", שם יענקל'ה רוטבליט משתמש בציטוט "בן אדם כעץ שתול על מים".

לפניי שאסיים, התייחסות קטנה לפוסט הקודם, בו יצאתי בקריאה למורים ומורות למוזיקה לשתף בחומרים:

מזמינה אתכם לשתף בכל רעיון, הצעה, מערך, חצי מערך, האזנה פעילה, המלצה לפעילות, מחשבה. זה ממש לא חייב להיות מובנה כפי שכתבתי בפוסט הקודם!

שילחו אליי ואני אעלה את זה לאתר בצורה מסודרת.

(אל תשכחו לשלוח תמונה שלכם, מספר מילים על עצמכם ופרטי התקשרות).

להתראות בפוסט הבא,

מאיה

הפוסט קידם אתכם? נתן לכם רעיון? אשמח לשמוע!